<h1>יראים סימן רכ"ג</h1>
<h2>דף לא.</h2>
וצריך המוכיח להוכיח במקום שלא יתבייש חברו כדתניא בערכין יכול אתה מוכיחו אע"פ שפניו משתנות ת"ל לא תשא עליו חטא פי' תוכיח את עמיתך באותו ענין שלא תחטא בו שלא ישתנו פניו אבל אם אי אפשר להפרישו מעבירה אלא אם כן יביישהו (ו)יוכיחו ולא (יקום) [יחוש] לבושתו שאין חכמה ותבונה נגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב ולמעלה פירשתי יותר בלאו דלא תשא עליו חטא [סי' קצ"ה] וכל מי שרואה בחברו דבר שאינו הגון ואינו מוכיחו הקב"ה תובע מידו דכתיב ביחזקאל ואתה כי לא הזהרתו רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. ומצינו שנענשו על זה צדיק[ים גמורים] כדאמרי' בשבת [נ"ה א'] ובמקודשי תחלו אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו ומתוך שלא מיחו ברשעים נענשו כדאיתא התם. ואם ברור (לך) [לו] למוכיח שלא יקבלו ממנו והם העוברים שוגגים טוב לו לשתוק כדאמרינן בביצה בהמביא כדי יין [ל' א'] הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. כדאמרי' התם תוספת יום הכפורים מן התורה והיכי אכלו ושתו עד חשיכה אלא הנח להם לישראל שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וה"מ בשוגגין אבל מזידין אע"פ שאתה מרבה עונשו שחטא בהתראה אין בכך כלום ועל זה נאמר הלעיטהו לרשע וימות [ב"ק ס"ט א'] וכאשר פירשתי למעלה שחייב להוכיחו אפי' אינו מקבלו ועל זה נאמר ביחזקאל הוא בעונו ימות ודמו מידך אבקש ועון הוא זדון כדאמרינן ביומא [ל"ו ב'] עונות אלו הזדונות. והא דאמרינן בשבת [נ"ה א'] אם שרים חטאו זקנים במה חטאו אמר הב"ה מפני שלא מיחו בשרים אמרה מדת הדין לפני הב"ה והלא גלוי לפניך שאם היו מוכיחים לא היו מקבלים אמר להם הקב"ה אם לפני גלוי לפניהם מי גלוי משמע שאם היה גלוי להם היו פטורין אע"פ שהעוברים מזידין היו התם מעונש היו פטורין כדאמרינן (בכל הנשבעין) [בשבועת הדיינין ל"ט ע"א] וכשלו איש באחיו בעון אחיו ומוקמינן ליה ביש בידו למחות אבל מעשה דהוכח תוכיח לא מיפטרי. ועל המוכיח להוכיח בנעימות ובנחת כדי שיתקבלו דבריו כדאמרינן בשבת [ל"ד א'] עשרתם ערבתם הדליקו את הנר ואמר רבה בר בר חנה צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה.
